22nd דצמ' 2009
חוזרת להופיע בקטנטנה… + שיר הלל לסטודיו של עידית פארן :)
טוב, אז ככה.
מה שחשבתי הוא שאפשר לארגן סוג של הופעת בית אצל …………… תשלימו בעצמכם אם יש לכם רעיון, כי לי אין. ואז קוראות וקוראים מגיבים ומגיבות, אני אוכל לקפוץ למים בטוחים יחסית מול קהל אוהד, שמכיר ת'סיפור שלי, ופשוט לנגן ולשיר לכם חצי שעה? שעה? שירים שלי וגם גרסאות כיסוי. כמובן שההופעה עצמה היא חינם -
מותק ואני בלי בלי הגברה או משהו בסגנון.
אני ממש זורקת כאן רעיון לחלל האוויר…ולא יודעת מה מפחיד יותר – שיתוף פעולה או התעלמות.
אתמול הייתי אצל עידית פארן בסטודיו – אישה מתוקה ומוכשרת להפליא. מפגש ראשון שלי עם אדם חדש לגמרי. בנסיעה אליה הריבוי אישיויות שלי סער כל כך – הייתי צריכה להסביר לקטנטונת שלא מוצצים אצבע ברכבת, לפאם פאטל שאם היא לא מתכוונת ללבוש ת'ז'אקט כי משום מה שמו חימום שלפחות תשב כמו בן אדם, ואז שמו קירור בכלל, ופתאם גל של קור מצמרר חלף בגווי ועייפות חסרת פשר נפלה עלי, ולא ירדתי בתחנה הנכונה, כי הדיסוציאציה הייתה כל כך חזקה בימים האחרונים שגם יומיים של כדורים פיספסתי.
אבל ברגע שראיתי את עידית, בפשטות נאספתי ונכחתי והיה נפלא ומופלא ומצחיק ומקסים – היצירות שהיא עושה בחרוזים וחוטים ובדים, וגם החרוזים עצמם מרהיבי עין ומרוממי נפש.
באיזור פסטורלי
בינות פרדסים
יושבת אישה
בסטודיו מקסים
חרוז אל חרוז
היא רוקמת
בחוט
כמו צרור נשמות
שהלכו לאיבוד
מכוונת דרכן
בשקיפות מקטעים
והעור מתרפק
על סימפונית צבעים
והלב מתרחב
ופועם מאושר
את תבונת הכפיים
של גופה
המוכשר.
(כן עידית כל מילה כאן בשבילך היא!)
אתמול עברו בדיוק תשעה חודשים מאז התקיפה המזעזעת.
והנה יצאתי החוצה שונה – חזקה יותר, אמיתית יותר, נכונה יותר, בשלה יותר לקבל את עצמי כפי שאני בעולם הזה שאנו חיים בו.
ובאותה הזדמנות אני רוצה להודות כאן לכולכם, שקוראים ומגיבים על שהושטתם יד, לא יכולתי לעשות את הדרך הזו בלעדיכם,
לעלות ממעמקי שאול תחתיות אל האור בחיל ורעדה רגליים כושלות וגוף פצוע ומוכה.
אני אשמח לאהוב אתכם פנים מול פנים בצליל וקול וחיוך.
או כמו שאתם מכירים אותי
whisper
למרות שנדמה לי שאני כבר לא לוחשת יותר…
גיבורה שכמותך!
ברור שאני באה
סנונית שלי קטנטונת,
גם אם תהיה היחידה
אני אשיר לך בשמחה
אני יודעת….. אולי זה בגלל הערב.
אולי בגללי
אולי בגלל שתמיד כשאני רוצה
אין לי
מילים.
אז…..
שכולו מלא הצלחה.
לא רק שאין לך מילים
גם זהות אין
wow
הריק מדבר אלי
הגעתי להארה
ורק אני
שלא מוחקת עכשיו את החיוך המסמיק (מאוד)…
חשבתי כבר אתמול
איך בדיוק אני אספר
שהיה לי קונצרט מקסים מתוק חולמני וחלומי
ועוד בזמן שחיפשתי חרוזים צהובים (מאטים, קטנים, ולא , אי אפשר להחליף במבריקים, למרות שהייתי זקוקה רק ל3 מהם, זה היה חייב להיות זה!!)
ושאת שרה ומנגנת נפלא.
(כן זאת אני, והקישור הוא לבלוג השני שלי)
לא הריק.
סהכ אני. שחוץ ממילים לא זכרה לשים את עצמה בשורה הנכונה. מצטערת
עידית – איך באמת איך? המממ, טוב – תחשבי על זה
ויופי שאפשר לראות שם תכשיטים שלך !
פשטות מתוקה, חשדתי שזו את, אבל הבדיחה על הריק וההארה
ops:
כל כך הצחיקה אותי, שהייתי חייבת… פשוט לא התאפקתי -
עכשיו גם אני מצטערת…. כי לא'תכוונתי לבייש אותך
אנחנו יכולות לשבת ולהסמיק יחדיו עד כלות – מה דעתך?
מרתון הסמקות. לילה לבן של הסמקות. נשמע מרגש.
ops:
אוי מעולה – אני בעד
(רגע אני מתכוננת)
יאללה הנה תראי את זה
הנה הסמקה מוצלחת במיוחד
וויספר נדירה,
וואו, אני קוראת פעם ראשונה את הבלוג בעיון, למרות שעוקבת אחייך כבר תקופה..
כל כך מרגש לראות את היכולת והאומץ האדיר שלך להתמודד בתוך עולם מוטרף שכזה.
הייתי ממש שמחה לארגן איזה ערב כזה, שתספרי את הסיפור ותשירי, אולי במן מעגל נשים? מה דעתך?
שלום blisster
וקודם כל – ברוכה הבאה.
ותודה על החיזוקים.
ומרגשת ההזמנה שלך.
אני מבינה שבמרחב שלך
יש בעיה עם גברים,
המפף,
ההצעה הספציפית הזו שכתבתי עליה
נכתבה מתוך מחשבה על המגיבים פה בבלוג -
שימי לב שזה מחולק יפה מאוד לגברים ונשים.
דווקא גברים היו אמיצים יותר מנשים ומדוייקים
יותר בתגובות שלהם בחודשים הראשונים של
הבלוג הזה. ולולא התמיכה שלהם לא יודעת אם
הבלוג הזה היה מתקדם כל כך יפה.
אני לא מתכוונת לצאת החוצה ולטרוק להם את הדלת בפרצוף,
וזה מה שיקרה אם אני פתאם אודיע – נשים בלבד.
יחד עם זאת, אני בטח ובטח לא מתכוונת לכפות עליך נוכחות
שלא מתאימה לך.
נתאיימל ונראה איך זה מתפתח,
זה מאוד מאוד נדיב מצידך, ובכלל לא מובן מאליו
ואני מאוד מעריכה את זה – שתדעי.