28th יולי 2010
סיכום יום 1/14 על 1/2 כדור
טוב שאיכשהו יצא שיחד עם המעבר ל1/2 כדור חזרתי להשתמש בנינטנדו.
האנשים שקרובים אלי התרגשו איתי מאוד מהבשורה. באופן יוצא דופן יצא לי לדבר עם אבא שלי, מה שלא קורה אף פעם, אבל היו נסיבות מיוחדות שלא קשורות אלי לשם שינוי, ואמא שלי פתאם החליטה להעביר את הטלפון אליו… החלפנו כמה בקשר ל'לא קשור אלי' וסיפרתי לו על מה שהפסיכיאטרית החליטה איתי בקשר לכדורים. הוא נשמע די חושש אפילו מבוהל מהרעיון. את בקהל כן, מה הייתה השאלה? אה, תלמידה חרוצה במיוחד, אכן פוסטראומה לתפארת…
בחרתי היום בקטגוריה שאני לא מסמנת הרבה – מטפל מטופל. נכנסתי לראות קודם מה סומן בקטגוריה הזו, ונתקלתי בכמה פוסטים ישנים יותר. היה בזה משהו מאוד מחזק. אני רואה את ההבדל, את הדרך שעשיתי. אני מבינה שחשוב שתוך כדי תהליך הפרידה מהכדורים אני אראה כמה ההתקדמות שלי היא תוצאה של עבודה עצמית שהכדורים היו אמצעי בתוך התהליך, כמעט סוג של חפץ מעבר מנקודה מסויימת.
כרגע זו מן תנועה עדינה בין אמונה להבנה. כי בכל זאת זה צעד מושכל ההפסקה, ויחד עם זאת חשוב שאני אאמין שאני מסוגלת – יש לזה השפעה אדירה.
אני מאמינה שגם השיפור של המצב הבריאותי שלי כתוצאה מהפסקת הכדורים והפרוצדרה הניתוחית שאני מתעתדת לעבור אי שם בסתיו יאזנו את רמות הברזל שבגוף שלי, מה שיעזור לי להיות פחות דכאונית וחרדה.
טוב. היה יום ארוך שהתחיל באהבה ואינטימיות נפלאה עוד לפני שהשמש זורחת… עכשיו בהחלט הגיע הזמן שאשלים שעות שינה.
השארת תגובה