החיים שאחרי האלימות המתמשכת

הבלוג

הבלוג הזה נולד מתקיפה אלימה מאוד שעברתי (אחת מיני רבות לצערי). הוא היווה עוד סוג של תמיכה בהתמודדות עם הטראומה.בחודשים הראשונים של הבלוג הזה, הפוסט טראומה    שלטה במקלדת. גם בחיים שלי. אבל לא וויתרתי. ועכשיו מתחילים לראות תוצאות. אפשר להחלים מהפרעת דחק פוסט טראומטית מורכבת , זו עבודת נמלים שאורכת שנים ארוכות. וזה שווה כל רגע וכל גרוש.  למה? כי במקום שבו אין אמון אין אהבה (אמור ופסיכה, המיתולוגיה היוונית), והיכולת לאהוב היא בסיס הבריאות הנפשית הפיזית והמנטלית שלנו.

וויספר

ילדה נערה ואישה מוכה פליטת אישפוזים פסיכיאטרים וניו אייג' קלוקל.עושה כל שביכולתה להחלים מטראומות רבות מספור – הטרדות ותקיפות מיניות, אונס, התעללות פיזית ע"י יחידים וקבוצות – ילדים ילדות נערים נערות גברים ונשים.

רותי לנו-אל מרק

ילידת 1974, כותבת שירה ופזמון, מלחינה ומבצעת, מנגנת על גיטרה אקוסטית שקוראים לה מותק.

למדה אומנות פלסטית במדרשה ברמת השרון תקופה, ובמכללת קיי תקופה במסגרת תוכנית מצויינים משולבת בלימודי הוראת אומנות.

מרגישה מטופשת לכתוב על עצמה בגוף שלישי…

חוץ מזה כשמתחשק לי (מה שלא קרה כבר שנים) אני משרבטת אנימציות בפלאש. גיימרית חולת rpg games בפלייסטיישן בעברי,

תולעת ספרים בדימוס (לא צורכת כל כך גירויים כשאני בפאזה יצירתית, אין חלל בשביל זה), אוהבת ספרי פנטזיה, מד"ב, זן עיון ופסיכולגיה. בכל מה שקשור לסוגות אחרות – שיצחיקו ויענגו ת'סינפסות שלי, דיכאון אני יכולה לייצר בעצמי – תודה. לאיזה ספרים אני אוהבת לחזור? טום המשוגע של סילברברג, גאווה ודעה קדומה של אוסטין, מלון ניו המפשייר והעולם ע"פי גארפ של אירווינג, סיד הארתה של הסה, טראומה והחלמה של הרמן, ממבחר הסיפור הסיני, 101 סיפורי זן.

מוסיקה? רוב הסיכויים שתתפסו אותי עם the who באוזניים, למרות שיש המון אחרות ואחרים שאני אוהבת, אם הייתי צריכה לבחור להקה אחת בלבד אלה היו הם.

מה עם חתונה? לא הולכת, לא עורכת …

ילדים?  הייתי ילדה, מיציתי – תודה.

סקס? רק עם קונדום. (לפעמים גם ממלא אותו מישהו או מישהי).

סמים? 50 מ"ג לפני השינה באישור משרד הבריאות.

רוקנ'רול? זה השם האמצעי שלי, בייבי.

תודות:

המון תודה לאילנה סובול ודניאל מאתר מקום שבעזרתם, בעזרת הפורומים, הצ'אטים והמאמרים למדתי מה יש לי, מה לעשות בשביל לצאת מזה, איך לבחור מטפלת טובה, ואיך להתמודד עם הפוסטראומה.

תודה גם לד"ר א.פ. , שתמכה ועדיין תומכת בי כל השנים האחרונות. על המרחב הבטוח, החכמה, החיבוק, הבדיחות, העידוד, ההדרכה, הדיאלוג, האמון, והאהבה.

להורים שלי, שמבעד לחומות הפוסטראומה שלהם ושלי תומכים בי כלכלית כל השנים ועכשיו גם נפשית.

לג'ולה שאיתי כל השנים, אוהבת גם כשאנחנו רחוקות ולא בקשר – לא מוותרת עליך בשום פנים ואופן!

לביטוח הלאומי ולמכבי שירותי בריאות על התמיכה השוטפת בתהליך השיקומי לאורך השנים.

ולכל מי שפגשתי במהלך החיים שתמך, שאהב, שאמר מילה טובה, שהיה אנושי.

פעם האודות הכיל את התאור הבא:

נולדתי בשנת 74 של המאה הקודמת. התחלתי לכתוב ברגע שלימדו אותי. מאז המילים לא הפסיקו לזרום. הבלוג הזה ככל הנראה יעסוק בחיים עצמם – החיים שלי, של אשה שמתמודדת עם הפרעת דחק פוסט טראומטית מורכבת.

אפשר לכתוב לי באופן אישי דרך טופס יצירת קשר

מאת whisper נושאים 15 תגובות »